לתה יש תפקיד משמעותי בהיסטוריה העולמית במשך אלפי שנים. תה מקורו בסין, הפך לאחד המשקאות הנצרכים ביותר בעולם, והוא שימש למטרות רפואיות ותרבותיות לאורך ההיסטוריה.
האגדה על גילוי התה בסין מתוארכת לשנת 2737 לפני הספירה, כאשר הקיסר הסיני שן נונג גילה בטעות את המשקה. הסיפור מספר שהוא הרתיח מים כשעלה מצמח תה סמוך נפל לסיר שלו. עם שתיית החליטה שהתקבלה, הוא מצא שהיא מרעננת ומעוררת.
התה הפך במהרה למרכיב עיקרי ברפואה הסינית מכיוון שהאמינו שהוא עוזר לעיכול ולפתור בעיות בריאותיות החל מכאבי ראש ועד דיכאון. עם הזמן התפתחו טקסי תה ומסורות, והוטמעו בתרבות הסינית.
סחר התה הסיני הוגבל למדינות סמוכות עד לשושלת טאנג (618-907 לספירה), כאשר התה יצא לראשונה ליפן ולקוריאה. זה היה בתקופת שושלת טאנג שהתה התחיל להיות פריט מותרות ונהנו ממנו אריסטוקרטים עשירים. במהלך תקופה זו, התה נדחס לעוגות, שיישלחו למדינות אחרות ולאחר מכן טחנו לאבקה דקה להכנת משקה.
בתקופת שושלת מינג (1368-1644 לספירה), ייצור וצריכת התה התרחבו ברחבי סין. תהליך האידוי של העלים למניעת חמצון וגלגולם לצורות הדוקות הפך לפופולרי, מה שהגדיל את חיי המדף ועזר לשמר את טעמו של התה.
הבריטים מילאו תפקיד מפתח בסחר בתה במהלך המאות ה-17 וה-18. בתחילה הם ייבאו תה מסין לפני שהקימו מטעים משלהם בהודו ואחר כך במדינות אחרות באימפריה הבריטית. חברת הודו המזרחית הבריטית הפכה ליצרנית התה הגדולה ביותר באותה תקופה, עם מטעים עצומים בהודו.
התה הפך לסמל של זהות בריטית ושיחק תפקיד מרכזי בכלכלת המדינה במהלך המאה ה-19. הוא שימש לא רק כמשקה מרענן, אלא גם למטרות רפואיות, ויוצא לכל העולם. לעתים קרובות אומרים שהתה היה גורם מרכזי בצמיחת האימפריה הבריטית.
התה המשיך להיות משקה חשוב לאורך ההיסטוריה, ומליוני אנשים ברחבי העולם נהנים ממנו. המשמעות התרבותית והרפואית שלו סייעה לו לשגשג כמשקה אהוב במשך מאות שנים.